יש שני סוגי אנשים בעולם: ה"אוגרים" ו"הזורקים".
"האוגר" – שומר את כל החפצים שהגיעו לרשותו. בעל סנטימנטים, לא ממסוגל להיפרד מכלום. שומר את האוטו צעצוע מגיל 7, את האורגן שהוא למד בדיוק 2 שיעורים לנגן עליו ואת כל הצ'ופרים מתנועת הנוער.
"הזורק" – זורק. מעיף הכל לפח. כמה שפחות יותר טוב. מינימליסטיות כפייתית.
הבעיה עם שתי הגישות האלה היא ש"האוגר" מגלה לפחות פעם בשנה (בד"כ באזור פסח) כי הוא חייב להיפטר מחלק מהחפצים שלו, לפני שהוא יהיה ייאלץ לבנות בית נפרד רק לקופסאות הלגו שהוא לא מסוגל לזרוק, וה"זורק" – פשוט משליך לזבל חפצים שיש בהם שימוש.
האתר "אגורה" ,שמגדיר עצמו כ'מערכת שיתוף החפצים הראשונה בעולם", הוקם בדיוק לצורך פיתרון הבעיות הנ"ל.
על פי האתר, חזון "פרויקט אגורה" שואף ליצור מצב בו תושבי ישראל מפיצים בניהם את כל החפצים אשר הם אינם צריכים, אבל הם עדיין בעלי ערך וחבל לזרוק אותם. בדרך זו יפתח בעבור כולנו מאגר חדש של שפע, אשר נמצא בידינו, אך עד היום לא הייתה לנו גישה אליו.
ההשלכות של הגשמת החזון
להגשמת חזון "פרויקט אגורה" יהיו השלכות רבות על הכלכלה, החברה, והסביבה בישראל, נוסף להשלכות אישיות לכל אחד ואחד מאיתנו.
מבחינה אישית, כל אחד מאיתנו יוכל להשיג בחינם חפצים רבים, שאין זה הכרחי לנו שהם יהיו חדשים, וכך נוכל להשתמש בכסף שלנו לדברים שאנחנו רוצים באמת.
בנוסף תהיה לכל אחד מאיתנו אפשרות פשוטה וקלה לעזור לאחרים ולהרגיש את תחושת הסיפוק הנוצרת כשאתה יודע שעזרת למישהו.
מבחינה כלכלית ייוצר בעצם מצב של העברת משאבים לא מנוצלים מאלו שיש להם, לאלו שרוצים אותם. דבר זה יחסוך משאבים רבים למשק ויאפשר להפנות אותם להשקעה בתחומים אחרים.
מבחינת איכות הסביבה, ייווצר מצב של מחזור חפצים, אשר יפחית מעט את ניצול המשאבים של כדור הארץ, ויצמצם לנו את כמות הזבל שאנו זורקים.
מבחינה חברתית תינתן פה אפשרות להרים את הרף התחתון של השכבות החלשות על ידי כך שתינתן להם האפשרות להשלים חלק מהפער הכלכלי שלהם, בכך שהם יוכלו להשיג חפצי יד שנייה בחינם, ולהשקיע את כספם בדרכים לשיפור מצבם – לדוגמא, השקעה בחינוך והשכלה.