מנהג האירוסין, המקובל בדתות ועדות שונות, בא לידי ביטוי בתצורות רבות, והוא מסמל את הקשר הזוגי החדש שבין השניים ואת הסכמתם לחתונה. האירוסין היא אותה התקופה שבין הצעת הנישואין לבין החתונה עצמה, והיא תקופה בה לומדים בני הזוג זה את זה ומתכוננים לקראת חייהם המשותפים.
טבעות אירוסין הן אחד הסמלים החשובים של המנהג, ונשים העונדות אותן מציגות לאחרים כי הן צפויות לבוא בברית הנישואים ולהתחתן עם בחיר ליבן.
אירוסין ביהדות
האירוסין ביהדות הינה תקופה בעלת שתי משמעויות. המשמעות הראשונה לכך היא שזו תקופה שבה נאסרת האישה המאורסת על האחרים, עד לנישואים עצמם, שבה תהפוך מותרת לבעלה. בתקופות קדומות, האירוסין נמשכו למשך שנה ארוכה, אולם מימי הביניים ועד היום, האירוסין הם למשך דקות בודדות בלבד והחתונה מגיעה מיד לאחריהם (כלומר, שתי הפעולות נעשות באותו המעמד). המשמעות השנייה לאירוסין היא שלב השידוכים. כלומר, האירוסין הם הסכמתה של האישה לנישואין, אולם אין בכך התחייבות דינית כלשהי. אם מחליטים להפר את האירוסין, נהוג כי הצד המפר נדרש לבקש מחילה מהצד השני.
אירוסין באיסלם
האירוסין באיסלם מלווים בחגיגה גדולה, בדרך כלל בחאפלה ענקית, שאותה עורכים הורי הזוג לחברים, לבני המשפחה וגם לשכנים קרובים. במהלכה מביא הארוס לבחירת ליבו תכשיטים שונים, לרבות טבעת אירוסין מרשימה, המסמלת את האירוע המשמח והמרגש וגם את העובדה כי מרגע זה ואילך הוא יהיה הצד שיכלכל אותה (היא עוזבת את בית אביה ועוברת לרשות בעלה המיועד). טבעת האירוסין, במקרה הזה, זהה מבחינת החשיבות שלה לשאר התכשיטים שאותה הוא מעניק לה ואיננה זוכה מקום של כבוד יותר מאחרים.
אירוסין בנצרות
האירוסין בנצרות מקובלים מאז המאה ה-13, או ליתר דיוק – מאז שנת 1215. גם כאן, טבעות אירוסין הן חלק מהעניין, כאשר משך תקופת האירוסין איננו קבוע. ישנם זוגות שאצלם נמשכת תקופת האירוסין חודשים ספורים, בעוד שאצל אחרים מספר שנים. לרוב מכריזים בני הזוג המאורסים על כך בפני חבריהם ובני המשפחה ונערכת חגיגה. אופי החגיגה והמנהגים הנלווים לה, מגוונים מאד. כיום, לאחר הצעת הנישואין, במהלך תקופת האירוסין, מקובל כי בני הזוג יתגוררו זה עם זה, אם כי ישנם זוגות המעדיפים במגורים משותפים רק לאחר החתונה.
אירוסין בעדה הדרוזית
האירוסין, כפי שהם מתקיימים בעדה הדרוזית, כוללים טקס מיוחד שבו עורכים את הכתובה והם נמשכים בין שנה לשלוש שנים עד לנישואין עצמם. מקובל בעדה הדרוזית להתחתן באמצעות שידוכים, בגילאים 17 עד 24. בתקופת האירוסין מכינה משפחתה של האישה את הנדוניה, ואילו החתן המיועד אחראי לבניית ביתם המשותף. לאחר שעורכים את טקס האירוסין, יכול הבחור לבקר את הבחורה, אולם הדבר ייעשה אך ורק בליווי אדם נוסף. בתום תקופת האירוסין עורכים את טקס החתונה במשך תקופה של שבעה ימים. רק בסופו רשאים בני הזוג לבלות זה בחברתו של זו ביחידות.
ניתן לראות כי לכל עדה מנהגים שונים, אולם המשותף לכולן הוא המשמעות החשובה של תקופת האירוסין. בין אם היא נמשכת דקות ספורות ובין אם כמה שנים, זהו השלב המקדים לנישואין, שבה מתחייבים בני הזוג זה לזה. טבעות אירוסין הן חלק בלתי נפרד מהאירוסין הן בקרב היהודים והן בקרב הנוצרים, אם כי הדבר איננו מקובל אצל המוסלמים ואת הדרוזים. יחד עם זאת, בעדות אלו מקבלת האישה תכשיטים לרוב, כשבניהם אפשר למצוא גם טבעת יפה ומסוגננת.
