בכל שנה, ספריות בתי הספר של רשת הספריות בעיר, עורכות פרויקט משותף בעקבות ספר. השנה, לכבוד יום הולדת ה-70 למדינה, עסק הפרויקט בעליה מאתיופיה. כל ספרנית בחרה ספר העוסק בנושא מתוך רשימת ספרים מומלצת, הקריאה אותו לתלמידים ובעקבותיו התלמידים יצרו יצירות שונות. את התוצרים של התלמידים והמיצגים של בתי הספר ניתן יהיה לראות בחודש הקרוב בספריה המרכזית ע"ש שכטר.
בערב פתיחת התערוכה, אליו הוזמנו תלמידי בתי הספר בעיר, השתתפו כ-100 מתושבי העיר ותלמידי בתי הספר. בחלקו הראשון של הערב, סיפר תושב העיר מר ששון פנטה את סיפור ילדותו באתיופיה ועלייתו לארץ. פנטה חי בכפר קטן באתיופיה, בו היהודים, ובהם בני משפחתו לאורך הדורות חלמו להגיע לארץ ישראל.
בהיותו בן תשע עזבה המשפחה את הכפר ויצאה למסע רגלי ארוך ומייגע לסודן. במסע זה התמודדו בני המשפחה עם תלאות רבות: שודדים, מחלות, מוות של קרובי משפחה ועוד. בהגיעם למחנה בסודן, חיכו בני המשפחה לתורם לעלייה. הוריו של מר פנטה ואחיותיו הצעירות עלו לארץ בטיסה, בעוד הוא נשאר מאחור במחנה. במחנה פרצה מגיפה, ובעצת דודו חזר ששון לאתיופיה, כדי להינצל ממנה. במשך שמונה שנים, מגיל 10, נדד ששון בין הכפרים, נער צעיר ללא בית ומשפחה.
רק בהיותו בן 18 לאחר סיום המלחמה, הצליח פנטה להגיע לעיר הבירה ולשגרירות הישראלית. שם סיפר את סיפורו, והועלה על מטוס לארץ שם התאחד עם בני משפחתו, שבמשך 8 שנים לא ידעו כלל שהוא נשאר בחיים. פנטה גם הציג לקהל עבודות רקמה אתיופית מעשה ידיו, וסיפר על חוגי הרקמה שהוא מקיים, לאחר שבשנים האחרונות חזר להתגאות בשורשיו ובתרבות העשירה ממנה הגיע.
בחלקו השני של ערב הפתיחה התקיימו סדנאות שונות. סדנה אחת הייתה סדנת יצירה, בה הכינו המשתתפים סימניות, וכתבו עליהן את שמם בכתב האמהרי. סדנה נוספת הייתה סדנת ריקודים אתיופיים. בסדנה זו למדו המשתתפים את התנועות, כיצד רוקדים הגברים וכיצד הנשים, כיצד רוקדים באירועים רגילים וכיצד באירועים מיוחדים. במקביל, תור ארוך של בנות השתרך ליד עמדת קליעת הצמות האתיופיות על ידי זיוה, אשתו של ששון.
הערב המרגש והמוצלח קרם עור וגידים בהובלת ענת שטיסל, אחראית על תחום התרבות ברשת הספריות, ובעזרתן של אוה רוכמן, מנהלת הרשת וספרניות בתי הספר.