בדולינה

מי שיוצא להסתובב הרבה בתל אביב, יודע שקשה מאוד למצוא מסעדה כשרה ראויה. אמנם בזמן האחרון יש שיפור בנושא אך ההיצע דל יחסית לביקוש. לכן כששמעתי על מסעדה חלבית כשרה ועוד בנמל, קפצתי על המציאה. בדולינה, סניף בת לסניף האם בגדרה, שוכנת בלב הנמל, אחד המקומות האטרקטיביים לבילוי. שתי המסעדות נשארו בתוך המשפחה, כשאחות אחת היא הקונדיטורית והאחות השניה, דנה, היא מנהלת המסעדה בת"א. למזלנו מצאנו חנייה קרובה ויחסית מהר, אולי כי היה יום ראשון.
עם הגעתנו למקום אני וחברה שלי התלבטנו דקות ארוכות אם כדאי לשבת בחוץ, אמנם באווירה רומנטית אבל עם סיכון להתקרר מהבריזה מהים. בסופו של דבר, אירוע של מורות שנערך בפנים הכריע בנושא.
התחלנו עם שוקו בלגי (18) כדי להתחמם. אמנם הוא סתם לנו את התאבון, אבל זה היה שווה את זה, כי כמו שחברתי אמרה, היא הייתה חוזרת אפילו רק בשבילו (השוקו).
בנתיים גילינו שהבעיה בחוץ היא דווקא לא הרוח שהיתה נעימה אלא חתולה עקשנית שנהנתה בחברתנו, בלי להבין רמזים שהיא לא רצויה. בעיון בתפריט אפשר לראות מגוון רחב, חוץ מהמנות הבנאליות הוכנסו הרבה מנות ייחודיות. אנחנו ניסינו לטעום משהו אחד מכל קטגוריה.
התיעצנו עם המלצרית שלנו שהיתה מקסימה, ולמרות שהיינו יחסית רחוקות ממרכז העניינים היא לא שכחה לבדוק בשלומנו. מתוך שלושת המנות שטעמנו הוחלט פה אחד ש"חטיפי בדולינה" לוקחת בגדול.
זו מנה של אוהבי המטוגנים (שזה כולם בערך), המורכבת, כמה מפתיע, ממטוגנים שונים כמו פטריות ממולאות וטבעות בצל, מלווים בסלט ורוטב צ'ילי. כיון שאני רגישה לחריף בקשתי רוטב אלף האיים שלהפתעתי לא היה, ואולצתי להסתפק בקטשופ. על המקום השני והשלישי היה ויכוח, בעוד שאני אהבתי יותר את הפנה ברוטב בלקני (41) חברתי הגנה בחירוף נפש על קדירת הפטריות (42). בתור אחת שאוהבת את הספגטי שלה פשוט, מקסימום עם רוטב שמנת ופטריות, הופתעתי לטובה מהרוטב הבלקני, שהכיל הפתעות קטנות בפנים שהעשירו את המנה. בקדירת הפטריות, המורכבת מפטריות, בצל ועגבניות שרי ברוטב שמנת ומוגשת בתוך לחם , אהבתי יותר את העיצוב מהטעם.
לקינוח הזמנו את עוגת בדולינה. הקינוחים הם גולת הכותרת של המסעדה, והם לא אכזבו. אם לא היינו שבעות, היינו מלקקות את הצלחת.

לא קשור לאוכל:
מנות– גדולות מאוד ומעוצבות יפה
חניה-תלוי ביום בשבוע.
חניונים -למכביר
אווירה– בפנים קצת צפוף אבל מנורות מדהימות
דייטים– מומלץ