“בודק סת”ם מחדרה
פסל מזוזות על הסף
וככה הוא עשה קריירה
כי כל יום הלך לו קלף”
מתוך “אסור להפוך תנין בשבת “אורי אורבך
השילוב בין אדם דתי המכיר את משמעות המושג “סופר סת”ם ” ובין איש תקשורת מעורה ב”סלנג” הישראלי , “הלך לו קלף” , הינו אחד מייחודיו הרבים של אורי אורבך .
כאיש מגוון בולטת אישיותו הנחמדה והצנועה של אשף תקשורת מוערך שנסע באוטובוסים עד לפני שנה וחצי אך גם יודע להשתמש בלשון זריזה ובציניות כדי לתקוף את הנושאים והאנשים להם הוא בז.
אורי אורבך בן 44 נשוי למיכל ואב לארבעה , החל את דרכו התקשורתית ככתב זוטר במקומון בעיר הולדתו פתח תקווה , המשיך בכתיבה ועריכה של עיתון הילדים “אותיות” דרך עיתון “נקודה” ועד להבטחה הגדולה של ערוץ התכלת , לעשרה ספרי ילדים ולטור בעיתון הגדול במדינה.
“ערוץ התכלת מתרסק לעולם שכולו טוב” מהו הרקע האמיתי לעזיבתך את ערוץ ה”תכלת”?
שימשתי כמנהל התכנים בערוץ מאז הקמתו ועד שהגענו לשיא של כ- 120.000 מנויים שזוהי כמות גדולה ממה שצפיתי , ברמה האישית לקחתי סיכון שהצליח כי הערוץ מזוהה עם אורי אורבך , והיה אמור להיות ערוץ של “בשורה חדשה ” ולא עוד ערוץ או עוד תוכניות דת” אותי כאדם אי אפשר לקנות או להתערב בעבודתי “אם אתה לא מסכים איתי פטר אותי אבל אל תתערב בעבודתי ” כיום רואים כי באמת הגישה שהייתה שם שכסף קונה מנדט לכתיבה בעיתון הוכחה ככושלת , “ערוץ התכלת מתרסק לעולם שכולו טוב” וכיום קיימים לערוץ פחות מכחצי ממספר המנויים בתקופתי,ואף אני עצמי התנתקתי השבוע מהערוץ.
אתה מצטער על עזיבת הערוץ?
לא לא הייתי יכול להיות חתום על משהו שאני לא שלם איתו , בטח לא ברמה הגבוהה של הזיהוי האישי ביני לבין ערוץ התכלת ,
הבעלים רתה להיכנס למגרש הטלויזיוני של הגדולים , אני לא אוהב שעושים סיבוב על הגב שלי ומכיוון שמיליונר אני כבר לא אהיה אני שומר על שמי הטוב.
“אנשים עשירים הם אנשים בעייתיים”
אז האשמה בכישלון כיום מוטלת על שלמה בן צבי ועל הקשר בין “הון לעיתון”?
אי אפשר להחזיק תקשורת ללא כסף , לכן אנשי כסף לא עושים זאת רק למטרות השפעה הם רוצים להרוויח כסף , אני חושש שאנשים דתיים עם כסף יותר גרועים מחילוניים עם כסף , הם חיים בתחושה שכסף קונה הכל , כבר בבית הכנסת הם יושבים במזרח , בגלל שהם תורמים לישיבות , הם הגבירים בחברה הדתית.
אנשים עשירים הם אנשים בעייתיים , אני לא אוהב את הקרקור סביבם , ותחושתם היא שהם מפרנסים את הזולת , אני מסרב להכיר בעליונות הכסף על הכישרון .
יש בי כעס , השחצנות הקפיטליסטית שהכסף קונה הכל מעצבנת ,אין להם הערכה לכשרון. לבן צבי יש כסף כשרון לא יהיה לו.
היו לו עיניים גדולות , ערוץ שהצליח והתחיל לרוץ והוא רצה עוד ועוד ועכשיו זה נופל , אפשר לסכם בכך שה”כסף מעוור עיני פיקחים קל וחומר אם הם לא”.
ישנה טענה כי הדתיים שמגיעים לתקשורת הארצית “מאבדים מעצמם ומכיפתם בדרך”?
לאדם הדתי קשה יותר להימצא במערכת שבה 90% מאלה שעושים אותה חושבים שמה שהם חושבים חושב הציבור , הכתבים הדתיים מתאימים את עצמם ומושפעים מחבריהם הכתבים .
זה נכון שלאדם דתי קשה יותר בתקשורת הארצית וקיימת תופעת הימחקות אבל התלונה צריכה לבוא כלפי הדתיים שלא באו עד עכשיו לתקשורת , ,רוב האנשים המוכשרים בציבור פנו לחינוך וזו דרך העולם , דווקא בעשור האחרון החל שינוי תהליך שכלל את העיתונים נקודה ואותיות ואת ביה”ס מעלה וערוץ 7 אלו דברים דרמטיים , ואז דור שלם בסקטור שלנו עושה כתבות וסרטים ,ואז יש כוח אדם לפתוח מגמות תקשורת שקיימות היום בתיכונים הדתיים , וזהו תהליך מבורך. לי אישית גם בגלל הגיל היה לי מזל להיות חלק מתחילת התהליך ולגדול על הגל הזה.
דווקא הערוץ שעזבת הצליח לקדם כשרונות דתיים לפריים ?
זה נכון אבל הבולטות של הכשרונות הדתיים בתקשורת כגון חנוך דאום במעריב , קובי אריאלי בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 בולט מאוד בגלל החוסר שהיה קיים , העיוות היא הנעדרות של קודם ולא הבולטות של היום .
למרות שבחמש השנים האחרונות עלה מספרנו בכ- 100% הוא עדיין נמוך משמעותית מאחוז החילונים הפעילים בתקשורת.
מהיכן נובעים ההבדלים בין הרמה המקצועית של המיות הדתיות לארציות?
ברגע שאתה דתי אתה מוגבל לסקטור הדתי ולתכנים הדתיים , ואתה מחויב לוותר על מודעות ותמונות שאי אפשר לפרסם בעיתונות דתית.
“שירים שטותיים לילדים דתיים”
“אסור להפוך תנין בשבת” שהינו ספר שטותי לחלוטין כהגדרת המחבר ו- באיזה שבט אתה?” מדריך לעולם הילד הדתי ועולמו הינם שני ספרי הילדים האחרונים של אורבך שאוחז באמתחתו כבר 10 ספרי ילדים שהמוכרים ביניהם הינם סבא שלי היה רב (לכסיקון דתי חילוני) ומתקן החלומות .
מה הביא אותך לעולם הילדים ?
הייתה לי ילדות טובה ועד היום אני חושב כמו ילד וכשאני רואה ילדים משחקים כדורגל אני נעצר ומסתכל , הספרים עצמם משקפים הווי חיים מסויים ולא מטיפים , אפשר להגיד על הספרים שהם ישראלים ונותנים לילדים דתיים הרגשה של בית ובזה אני מסתפק.
האם אפשר להגדיר אותך כ”סלבריאי דתי ואם כן איך הדבר מסייע לקידום הספרים ?
אני בז למונח “סלבריטאות ” אבל מודע לכוחה , המגזר הדתי רואה בי נציג ואנשים מתקשרים אליי במגוון נושאים , אך אני פוסק הלכות בעיקר לחילונים , ובעצם מהווה גורם מקשר בין חילונים לדתיים .
אין ספק שהמוכרות הציבורית מסייעת אני כותב לספריית בית אל שמוציאים את ספריי לאור , בניגוד להרבה ספרים שנדחים כי המחבר לא מוכר.
“החרוץ ביותר בין העצלנים”
מהו סגנון היצירה שלך?
ראשית אני משתמש בציניות שהיא אחת התכונותי הבולטות גם בעבודתי , אני אמנם צריך מוזה אך אני מסוגל לרתום את הרוח הפראית של המוזה למשמעתי , בעבודה עצמה ניתן להגדיר אותי כ”איש החרוץ ביותר בין העצלנים ” לפעמים רעיון יכול לשבת אצלי שנים עד שהוא יצא.
מהם שאיפותיך האישיות?
אני לא עושה כלום בשביל להגיע , אף פעם לא הרמתי טלפון כדי לבקש משהו , כמובן שיש לי אתגרים אישיים ותחומים שעדיין לא הגעתי אליהם ואני רוצה להגיע , אבל אני לא עושה הרבה כדי להגיע.
האסוציאציות של אורי
חנוך דאום – עגל לא לומד – כשרון גדול מאוד
אברי גלעד – ילד עד
שלמה בן צבי- עיניים גדולות
תוכנית ההתנתקות – שטות לא מפתיעה
טומי לפיד- עיתונאי שהגיע רחוק מידי
ספר – סוס הפלאים
משפחה – אין טענות
אישיות מוערכת – הרצל