נמשך המאבק בין הרבנות הראשית בישראל לבין מה שמסתמן כחזית של רבני הציונות הדתית (ע"ע מאבקו של ארגון רבני צהר) וראשי ישיבות ההסדר.
ביום ה' האחרון הפיץ הרב רצון ערוסי רב קריית אונו, חבר מועצת הרבנות הראשית וראש המחלקה הארצית לנישואם ברבנות מכתב ובו מתוארים מקרים קשים של בעיות הלכתיות בחופות שערכו ראשי ישיבות ועל מגמה רצויה מבחינתו לפסול את ראשי הישיבות מלערוך חופות לתלמידיהם.
במכתבו כותב הרב ערוסי כי שאל בענין זה את הרב אלישיב שליט"א וכי "ורק ראשי ישיבה שפקע שמם והם יחידים ניתן לסמוך עליהם!!!" ומאשים את ראשי הישיבות ש"יש שנכשלו בכתיבת כתובות!!!" ומשום כך צריכים לשלוח להם את הכתובות ביד שליח שיפקח עליהם שהם עורכים אותו כדת.
כתב זה מהווה סאגה נוספת במאבק המתחמם בין הרבנות הראשית בישראל לבין רבני הציונות הדתית אשר מאשימים את הרבנות באפליה כלפי רבני הציונות הדתית בניגוד ליחס האוהד כלפי החרדים.
בעקבות מכתבו של הרב ערוסי יצא הרב שינוולד ראש ישיבת ההסדר במודיעין במכתב חריף כנגד כוונתו של הרב ערוסי, זאת לאחר שהתייעץ בעניין עם ראשי ישיבות הסדר נוספות.
במכתב שנשלח ישירות לרב ערוסי כותב הרב שינוולד כי מרבית התקלות בהם הוא "נתקל" הגיעו דווקא טעם נציגי הרבנות : "מנסיון של יותר מעשור וחצי של עריכת חו"ק – בעיקר בקרב תלמידי (חוץ מעריכה מטעם המוע"ד ברמה"ג) וכן מנוכחות ב"ה בלא מעט חופות כמשתתף ולא כעורך חו"ק, יש תקלות רבות – קלות וחמורות הבאות מטעם הרבנות המקומית דווקא!!".
עוד מפרט הרב שינוולד מספר דוגמאות לטעויות בעריכת חופה של נציגי הרבנות:
1) כתובה אשכנזית לחתן ספרדי/תימני: פעמים רבות כיון שהרושם לנישואין של רבנות פלונית הוא אשכנזי הרי הוא שולח עימו כתובה אשכנזית וכו'. וכבר צעקו על כך שיש בכך מכשלה גדולה ונוצרות בעיות ח"ו כשיש תביעות לשאת אשה על אשתו, שלכלל חרגמ"ה לא נכנס, ובשבועה לא קיבל ע"ע, וכמה וכמה מקרים שהחתן טוען דאינו יודע מה היה בכתובה כלל.
2) לית כתובתא דדמיא לחברתא: כל רבנות מקומית מוציאה כתובה מוסיפה ומשמיטה מילים כאוות נפשה, משלבת חלקים משל אשכנז לספרד והפוך. לעיתים מודפס בכתובה "דחזי ליכי מדאוריתא" בלי מרווח – שמאפשר לכתוב או לא לכתוב, ובכך יש צד שנכנסים למחלוקת הרא'. ולעיתים למקום הסכום משאירים שיטה שלימה ולעיתים מקום למספר מצומצם של מילים שא"א לכתוב את כל הסכום ובמיוחד למי שנהג להוסיף "זקוקים" וכו'. ומאידך משאירים שורה שלימה לשם החתן והכלה וכו'.
3) רבנים מבית דינו של יהושע בן נון: האומרים לשמש שמש בגבעון דום. לא פעם חתונות "לפני שקיעה" כאשר החתימה מתחת לחופה לאחר שקיעה ודאי – ולעיתים כבר לקראת צאת הכוכבים, כשהיום והתאריך – כמובן, של היום הקודם. (ומדובר על רבנים מהרבנות המקומית).
4) כתובות שבהם כבר כתב הרושם את השמות לרשום בכתובה וכו' והתברר שלא חקר מספיק והסתבר שיש כינויים לאב, לחתן, וכו' או שמות שאינם בשימוש רק בתעודת הזהות וכו' (וזה עלה מיד כתוצאה מהיכרות קרובה יותר עם התלמיד או המשפחה).
5) טעות בכתיבת השמות, יום, חודש ותאריך – שלא כפי הכתוב בפוסקים – וללא הקפדה על המתכונת ביתרות וחסרות (ושלא עיינו כל צרכם בשו"ע אה"ע סי' קכ"ו ועל ספרים כגון "נחלת שבעה" ודומיו ובהלכות הללו). וכן על אי הקפדה על שם המקום כראוי (דבר שקורה בעיקר בכל מיני גני אירועים למיניהם שהם על גבול של רשויות מושבים וערים). ובשו"ת אפרקסתא דעניא סי' פא כתב: שקבלה יש בידו שקלקול בכתובה גורם קלקול השלום, וכן בפחד יצחק אות "כתובה" כתב: דטעות בכתובה גורם גזירה רעה לבנים ר"ל!
6) אי הקפדה על היווצרות הפסק בין ברכות השבע ברכות – הגורמת להפסק בין ברכת בפה"ג לשתיה.
7) על תיקונים שהתבצעו בכתובה, לאחר החתימה, תוך כדי ולאחר החופה – וחלקם משמעותיים – ואין "קיום" של העדים בסוף הכתובה, שכבר הלכו להם (והם פוטרים כאילו הדבר היה של מה בכך וע"כ ספק אם אח"כ כתבו "כתובה דאשתכח בה טעותא", וקרעו הקודמת).
8) חדר יחוד (נעול) לחתנים ספרדיים, שאמנם הרב אליהו שליט"א מתיר למי שרוצה בכך (וכמדומה שבאינו נעול) אולם למי שאינו רוצה בכך מלכתחילה למה להורות לו לעשות כן? וכו'.
עוד מתאר הרב שינוולד ספר מקרים בהם נתקל בו גרמו נציגי הרבנות לחילול ד':
1) איחורים של יותר משעה מהשעה שנקבעה עם החו"כ (לא זו שנקבעה בהזמנה – שהיא מוקדמת כידוע). כששניהם בצום, וכולם לחוצים, ונגרמת להם עוגמת נפש ובסה"כ נגרם חילול ד'.
2) לא פעם שמעתי – על רבנים שמתנים את הגעתם לערוך חו"ק בתשלום נוסף (ולא מדובר בשקלים בודדים).
3) כאלה שהופכים את החופה לחוכא ואיטלולא- בבדיחות וליצנות וכו'. ומאידך כאלה שמתחילים לתת "מוסר רצוץ", תוך כדי החופה לציבור שאינו שייך, והדברים אינם מתאימים כלל, רק טרחא דציבורא.
לסיום כותב הרב שינוולד כי החליט לכתוב את מכתבו זה בעקבות דבריו של הרב ערוסי שלדעתו מהווים זלזול בראשי ישבות ת"ח העוסקים בתורה בש"ס ובפוסקים במסירות נפש ובהתמדה רבות בשנים, מחזיקי התורה המרביצים תורה ברבים, שמהם בנין התורה בעם ישראל?! האם אין צורך בזהירות יתירה בכבוד התורה!!! ואם בכבוד תורה דיחיד החמירו ק"ו בכבוד תורה דרבים! שואל הרב שינוולד?
עוד מעלה הרב שינוולד במכתבו מספר תהיות:
1.ה אם אין במכתב הטלת ספק ביר"ש שלהם, שכן אם היה להם חשש קל שבקלים שהם אינם בקיאים, האם היו לוקחים על עצמם לעסוק בכך?! האם הם צריכים "הכשר" מרבנים ושליחים ממונים שלא פעם "קטנם עבה ממתנם".
ו. האם ראשי ישיבות פחותים בענין זה מרבנים צבאיים, שרבים מהם הם תלמידיהם ורואים בהם את רבותיהם המובהקים ונועצים בהם בכל? האם רב צבאי שבוגר קורס בן חודש וחצי מוסמך בעיניו יותר מראש ישיבה שמרביץ תורה, בש"ס ובפוסקים, עשרות בשנים?
לסיום כותב הרב שינוולד כי לדעתו "אין לכוונה למנוע מראשי הישיבות לערוך חופות לתלמידיהם תוקף הלכתי (משום שלהלכה – גם יהודי שאינו רב הבקי בחו"ק כשר לעורכם, ובמיוחד בענין זה יהיה קשה, לרוצים בכך, להוכיח, שראש ישיבה מרביץ תורה- "תופס ישיבה" אינו כשר? ובמיוחד בימינו?)".
"אם סבורים שהתיקון שייך יותר למגזר מסויים בעולם הרבני, הדרך הנאותה היא לברר את הדברים בדרך של הידברות עם נציגיו או עם מספר רבנים שיכולים לייצגו" סיים הרב שינוולד את מכתבו.