פרשתנו השבוע, פרשת יתרו, עוסקת בין השאר בקבלת התורה. כשעם ישראל קיבל את התורה מסיני היה זה בשתי נסיבות. בתחילה אמרו – "נעשה ונשמע" ולאחר מכן בכל זאת – כפיית הר כגיגית עליהם. לכאורה, אין דבר נעלה יותר מקבלת התורה מתוך רצון ונכונות פנימית.
המדרש מספר שבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, התפעלו מלאכי השרת ושאלו "מי גילה רז זה לישראל"? יחד עם זאת קבלת תורה המבוססת אך ורק על קבלה מרצון, ללא יסוד של כפייה, יש בה פגם. וכך כותב המהר"ל בספר "תפארת ישראל": "אבל מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל 'אנחנו קיבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים לא היינו מקבלים התורה'. ודבר זה לא היה מעלת התורה"…
אין ראוי שתהיה קבלת התורה מבוססת על בחירת ישראל בלבד, אלא כדי שהתורה תתקבל ותהיה נצחית בידם של ישראל צריך שהקב"ה יחייב אותם לקבל את התורה ,לפי שאי אפשר זולת זה שלא יחזור העולם לתוהו ובוהו." קבלת התורה, לימודה, וניצחיותה מותנים הם בדרך של קבלה מרצון וכפייה כאחד.
בספר חבקוק מובא ששאלו אנשים את הנביא על סוגיות של צדיק ורע לו, וגם על ענייני עיכוב הגאולה ועוד.. והנביא חבקוק מפנה את שאלתו לקב"ה, והוא עונה לנביא במשפט אחד וברור: "עוד חזון למועד". ובאותו פסוק אומר הנביא: "ויפח לקץ ולא יכזב". היינו, אל לו לאדם להתייאש, תהליך זה לוקח זמן וכפי שאומרים המפרשים שם "ידבר את הקץ ולא יכזב" – זה יגיע.
באותו פסוק בהמשך נאמר "אם יתמהמה…. בא יבוא לא יאחר"..הייתכן? כיצד מילות יתמהמה ולא יאחר דרים יחדיו? אם מתמהמה אז הוא מאחר בסופו של דבר, לכאורה. אלא בתווך אומר הנביא: "אם יתמהמה חכה לו". התשובה לחכות! הגאולה לא תמיד פועלת לפי רצוננו או ציפיותינו. התחושה הטבעית לפעמים שהגאולה מתמהמהת, לכן התשובה כפי שנאמר, הוא לא מאחר, ישנה תכנית אלוקית ועם הרבה אהבה, סבלנות ואמונה גם אם ישנם עיכובים, זה יגיע אי"ה.
דומה שמונחי רצון, כפייה, אהבה וסבלנות הם דגלי בית ספרנו, "השלהבת של הבנות". בית ספר שלהבת בנות בשעלבים, אחד מתוך שלל מוסדות החינוך בקרית החינוך שעלבים, הינו בית ספר עם מסורת חינוכית ולימודית זה שנים רבות. החינוך והלמידה מתקיימים בו על פי תפיסה חינוכית המתמקדת בתהליכים מתמשכים עם הרבה חום ואהבה כאשר אחד מאבני היסוד שעליו הכל מושתת הוא הגורם האנושי – הגורם האנושי של התלמידות, ההורים והצוות החינוכי.
המסלול אותו עוברת תלמידה הלומדת בבית הספר מיום כניסתה לכתה א' ועד לסיומה בכתה ו' עובר דרך התחשבות בצרכיה והתמקדות רבה בלמידה בסביבה אוהבת תומכת ומתחשבת. צוות המורות בבית הספר שם לו למטרה להאהיב את המסגרת החינוכית והלימודית של בית הספר מתוך אמונה ש"אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ" ולב האדם חפץ ללמוד במקום שיכול להרגיש כבן למשפחה עם סביבה שמרעיפה עליו הרבה חום ואהבה.
בבית הספר נלמדים מקצועות הקודש תוך שימת דגש על דרך הלמידה, היקפה והכל מתוך אהבה. מקצועות הליבה נלמדים בבית הספר עם העשרה במקצועות כלליים. מעבר ללימודים הסדירים הושם דגש על מקצועות אומנות, מחשבים ודרמה שנלמדים כחלק מתכנית הלימודים הבסיסית. בבית הספר מתקיימות פעולות חברתיות מגוונות, טיולים בסביבה ובמקומות שונים בארץ.
בנוסף לכך, בית הספר שם לו למטרה להעשיר את רפרטואר שירי הקודש של התלמידות על ידי מסיבות עונג שבת בימי שישי. מסיבות אלו אהובות במיוחד על התלמידות כאשר הם מלווים בנגנים מקצועיים הגורמים לחוויה ולהתעלות הנפש לקראת שבת קודש. השירים אהובים מאוד על התלמידות והן מחכות לכינוסים הללו בציפיה. היציאה מעונג השבת של בית הספר לעונג השבת בבית גורמת להתרוממות מיוחדת ומביאה את הבנות לסיום שבוע עם טעם מיוחד.