חג אורים?
שר התיירות זאב אלקין יצא השבוע בקריאה לציבור לנצל את החג לביקור באתרי מורשת ברחבי הארץ. כבוד השר כנראה לא שקל לאחרונה את קהל היעד, שכן המורשת היחידה עליה מקפידים בני עמו בחג החנוכה לאחר שבלעו לביבות בקצב של רובה סער אוטומטי הינה המסורת של העמסת סופגניות במחירים מופקעים וריצה אחרי כרטיסים לפסטיגל במחירים שיגרמו אפילו לסופגניית הבוטיק מרולדין להחוויר. איך הגענו למצב בו אב ממוצע למספר סביר של ילדים יהודיים צריך לקבל את ההחלטה הקשה האם לקנות כרטיסים לפסטיגל או לחלופין לשלוח אותם ללימודים גבוהים באוניברסיטה?
לכאורה היה אמור חג החנוכה להיות החג האידיאלי. חג מלא במאכלים ואירועים משפחתיים של הדלקת אורות וטיגון לביבות ללא איסורים מהותיים מעבר ל"בל תתנפח" וקיום מצוות "והלכת" לפסטיגל.
בפועל אנו נדרשים לקבל החלטות מהותיות ומשנות חיים ולברור בין סופגנייה יוקרתית מוקרמת לבין כרטיס וי איי פי לשירים רדודים של סלבים ליגה ה' בפסטיגל העירוני.שלא לדבר על העובדה שעל מנת לעבור את החג בשלום צריך גם ניתוח קיצור קיבה וגם ניתוח להגדלת המשכורת.
סופגניה בתשלומים
מכולות ושווקים שרק אתמול התחרו ביניהם במבצע של עוף בשקל פתאום מפקיעים מחירים, מעלימים הנחות ומפקירים אותנו לאנחות הנוצרות בעקבות אכילה מוגזמת של בצקים מטוגנים במחירים גובים.
איך הפכה הסופגנייה לסוג של פרוייקט דיור למשתכן? כזו שמחירה משאיר אבקת סוכר אפילו ללאפה עם שווארמה? איך הגענו למצב בו אתה צריך להיות חוקר משטרתי או ארכיאולוג מקצועי כדי לאתר סופגנייה שגרתית עם ריבה אדומה וסוכר בין עשרות המדפים עליהם ניצבות סופגניות מכל סוגי הקשת הכוללות שילובים מוזרים של חלבה, פטריות כמהין, שערות קדאיף ויהלומי דם שיובאו ישירות מהמכרות באפריקה על מנת לקשט את הארנק של בעל המכולת השכונתית.
ממש כמו בתחרות בין הלווין לכבלים אני מרגיש שכולם עובדים עליי ולא יודע מאיפה להתחיל לאכול את מה שטיגנו לי.אני רק ביקשתי את חבילת הבסיס לא את סופגניית ששת הקומות וארבעת השכבות שתקעתם לי בשבעה תשלומים ללא ריבה.
אם יש משהו שגובר על כמות הקלוריות הרי שזוהי כמות נקיפות המצפון של נשים שמתנהגות כאילו יוסף עצמו התגלה אליהן בחלום ועדכן אותן שיום לאחר החג יחלו שבע השנים הרעות וכל הבצקים יעלמו מן הארץ.וכמות הגברים חולי הסכרת בגילאי הארבעים שהתקף הלב רובץ לפתחם ועדיין מתעקשים להרביץ עוד ביס בחוסם העורקים עם האבקה הלבנה.
טיגון מוח
תרבות הצריכה של המתיוונים של ימינו ניצבת בגאון לפתחנו לצד החנוכייה בחג האורים עמוס הפסטיבלים בהם ההורים אשמים לא פחות מאשר המפיקים. ילדים כמו ילדים אוכלים מה שנותנים להם. מי שמספק לילד במעון סמארטפון מתקדם עם מצלמת סלפי שלא יתפלא כשהזאטוט דורש לשבת בשורה הראשונה בהצגה ולקנות ערכת סלבים במחיר שפעם הסבתא רבא מרומניה הייתה בונה בו בית מלביבות.
מי שלא ברר להם תוכניות בטלויזיה במהלך השנה שלא יתפלא איך הפכה אצלם הערצת כוכבי הילדים למחלה. ואם בשנה שעברה חשבנו שלאחר הביקורת על שיר "הסלפי" הרדוד בפסטגל יתמעט בקצת תהליך ההתנוונות וההתייוונות של הציבור בישראל. הנה הגיעו האולמות המלאים של חנוכה תשע"ו והוכיחו לכולנו כי תהליך הרידוד של ילדינו הכולל טיגון מוח מלא, ממשיך במלוא הכוח כולל הפירוטכניקה הצעקנית, הכוכבים בשקל, והפנייה אל המכנה הנמוך ביותר של הילדים.תרבחו ותסעדו.