עיתונות יהודית קיימת עוד מלפני קום המדינה, והמילה העברית הופצה בכל מדינה בה חיו יהודים. בעזרת מאגר עיתונות יהודית בספריה הלאומית הצלחנו למצוא כמה פרטים על ההיסטוריה של עיתונות יהודית, שחלקם מעבירים בנו צמרמורת, וחלקם פשוט מסעירים בגלל העובדה שאנחנו יכולים לקרוא פיסות היסטוריה, כאילו הם מתרחשים בזה הרגע.
- המדינה שבה יצאו לאור הכי הרבה עיתונים הייתה דווקא פולין, עם 60 עיתונים שונים שהתפרסמו. השפה בה יצאו הכי הרבה עיתונים לאור הייתה יידיש, כשעברית הייתה במקום השני. כך, אפשר למצוא בתאריך בתאריך ה- 17 לאוגוסט 1942 כותרת ראשית בעיתון "הצופה": יהודי פולין ירוכזו בגטאות ענק". הכתבה עצמה מדברת על כך שהיוזמה הגרמנית הדשה מתכוונת לחסל את הגטאות הקטנים ולרכז את כל הפולנים היודים בכמה גטאות ענקיים. בכתבה מסבירים שהגרמנים חושבים שזה יזרז את כל סילוק יהודי פולין מהר יותר, ואף מובעת שם דאגה לצפיפות האיומה בקרב האסירים שבגטו. הידיעה עצמה מרעישה את הלב שלנו, בשנת 2017, כשאנו יודעים היטב איך זה נגמר, ובמבט לאחור העובדה שיש לנו אפשרות לקרוא עיתון שממש נכתב בזמן נוראי כל כך, זו פיסת היסטוריה חשובה לאין ערוך. לקטעים נוספים בגיליון זה עיתון הצופה, היכנסו למאגר העיתונות היהודית בספריה הלאומית:
- בשנת 1856 התפרסם בפרוסיה עיתון עברי בשם "המגיד". עורכו הראשון של העיתון, אליעזר ליפמן זילברמן, הפציר בקוראים: "הישמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה". במילים אחרות, הנאמנות לאמת המוחלטת הייתה חוק יסוד מוחלט, ואסור היה לפרסם אפילו מילה שלא הוכחה כאמת מוחלטת. קצת משעשע בתקופה של היום, שאפילו עיתונים גדולים נופלים בפח של שמועות, חצאי אמיתות של יחצנים ועסקנים, ולאתרי האינטרנט בכלל אי אפשר להאמין. אגב, העיתון גם כלל בדיחות, חלקן רלוונטיות עד היום. למשל:
אחד התלמידים בכיתה של בית הספר לא חדל מלדבר ומלהתווכח עם המורה בשעת השיעורים. המורה כתב פתקה אל אבי הנער בזו הלשון: "בנך הוא תלמיד טוב, אבל מדבר יותר מדי." למחרת קיבל תשובה מהאב: "עליך לפגוש את אמו."
- בסוף 1782 (!!!) חבורה של יהודים צעירים ומשכילים שהתגוררו בליטא החליטו להוציא עיתון עברי, והחלו להחתים מנויים ברחבי אירופה. הם הצליחו להשיג כמאתיים מנויים, ושנתיים לאחר מכן העיתון החל לצאת באופן מסודר תחת השם "המאסף". בשלב מסוים, העיתון קיבל ציביון גרמני, מייסד העיתון עבר לגור בברלין והנהלת העיתון התמלאה בצעירים גרמנים משכילים, שביטאו את הרוח החדשה בברלין באותה תקופה: רוח של חופש והשתחררות ממוסכמות רבניות. "המאסף", שעד אז פרסם בעיקר כתבי הירהורים של רבנים ואנשי רוח יהודיים דתיים, החל לבטא דיעות קיצוניות וביקורתיות כלפי העולם הרבני המסורתי. העיתון שגשג, והיקף העמודים שלו הוכפל ועלה לארבע מאות עמודים. הקוראים השמרנים לא ראו בעין יפה את "היגררות" העיתון אחרי הצעירים המשכילים של ברלין, שחלקם הגדול אף התנצר כחלק מהמחאה נגד היהדות, העיתון הלך והידרדר עד שבשנת 1797 הוצאתו לאור הופסקה. מספר ניסיונות להחיות אותו בשנים שלאחר מכן לא צלחו. בעיון בעיתונים, באמצעות מאגרהעיתונות היהודית בספריה הלאומית, אפשר לדפדף ולראות ממש מול העיניים את ההיסטוריה קורמת עור וגידים, בכל הקשור ליהודי גרמניה הצעירים. בעיתונים יש גם ביקורות על ספרים, ובדיחות. לינק לגיליון המאסף:
- עיתון הילדים דבר לילדים נתן את הופעת הבכורה שלו ב1931, כמוסף חודשי בתוך עיתון דבר. עבור הילדים של שנות השלושים במאה הקודמת, הופעה של עיתון כזה, שנקט לשון קלילה יחסית לכובד המוגזם של שאר העיתונים, הייתה מבורכת, והם חיכו כל החודש למוסף הזה, שהיה בעצם הדבר היחידי שנכתב ויועד עבורם (להזכירכם, בשנת 31 עוד לא הייתה טלוויזיה, אלא רק כמה דגמים לא אלקטרוניים, וגם אלה לא בארץ). העורך המיתולוגי של עיתון "דבר", ברל כצנלסון, כתב על "דבר לילדים": "לא רבים הם הדואגים לספרות ילדים עברית, והעיתון השבועי הקטן מפרנס את הילד והמשפחה ואת בית הספר לא רק בשעת הופעתו, כי אם גם שנים רבות לאחר כך". העיתון כלל סיפורים של סופרי ילדים, שירים, איורים עליזים (לפחות יחסית לאותה תקופה), וכמובן גם הסברים מלומדים על נושאים שונים
תמונה באדיבות: pixabay