ישנו ויכוח עמוק בתוך החברה הישראלית מה מקור הסמכות. באופן כללי ניתן לומר שאנשים המגדירים את עצמם דתיים יאמרו שהקב"ה הוא מקור הסמכות, ולעומתם אילו שאינם דתיים יאמרו שההסכמה בין בני האדם, "החוק" הוא הסמכות העליונה. השאלה הנגזרת מהקביעה הנ"ל מגדירה מדוע אני חייב להיות מוסרי, מדוע אני לא גונב, או מדוע אני מכבד הורים, האם זה נובע מהמוסר האנושי וההסכמה בין בני האדם או שאת הכול אני עושה בגלל הציווי של הקב"ה.
פרשת משפטים מופיעה מיד לאחר עשרת הדברות שהופיעו בסוף פרשת יתרו שקראנו בשבוע שעבר. בעשרת הדברות ישנם ציוויים מרכזיים הן במצוות של בן אדם לחברו והן במצוות של בן אדם למקום, מיד לאחר מכן מופיעה פרשת משפטים העוסקת ברמות הכי יומיומיות של החיים: מכות, קללות, נזיקין ועוד, השאלה האם גם את ההלכות הללו אנו מקיימים כציווי מהר סיני או שהם ציוויים מוסריים שעל כל בן אנוש לקיים. התשובה לכך נעוצה באות אחת קטנה הפותחת את פרשת משפטים: "ו", פרשת משפטים מתחילה במילים "ואלה המשפטים", יש כאן את וו החיבור, ללמד אותנו שכל ההלכות שיופיעו בפרשת משפטים הם המשך ישיר למעמד הר סיני, הכל ניתן בסיני בין אם מדובר בהלכות שבת ובין אם מדובר בחובות נזיקין.
המשמעות העמוקה של קביעה זו, אם יהיה פער מוסרי בין דיני התורה, למשל, בענייני נזיקין לבין המוסכמות החברתיות דיני התורה יגברו, הם מקור הסמכות. אם התורה קובעת "שאין אדם משים עצמו רשע", היינו שאין כל משמעות להודאתו של הנאשם בביצוע הפשע, יש כאן מחלוקת מהותית עם המשפט הישראלי הרואה בהודאה את "אם כל ההוכחות". ישנן דוגמאות רבות לעניין ולא רק במחלוקות בבתי משפט, גם בשאלה כמה משאבים חשוב להשקיע בגיל ההתבגרות בלימוד תורה וכמה משאבים חשוב להשקיע בהכנת המתבגר על מנת שירוויח יותר ויחיה ברמת חיים גבוהה. איני אומר שיש כאן סתירה מהותית, אולם סדרי עדיפויות ערכיים נמדדים בשאלת חלוקת המשאבים. ככל שהערך גבוהה יותר כך הוא יקבל עדיפות בהקצאת המשאבים.
לדעתי הקוראים עד כאן נחלקים לשניים, יש שהדברים גרמו להם לכעס על החד ממדיות וחיבור שאינו לוגי בין טענות למסקנות, ויש שהדברים נעמו להם והם ראו בהם שיקוף אמיתי של חייהם. מול אנשי הקבוצה הראשונה איני מעוניין להיכנס לפולמוס, אולם אם אתם רואים את עצמכם בקבוצה השנייה יש לנו בשעלבים לא מעט להציע לכם.
יראת שמים ומצוינות
ישיבה תיכונית שעלבים קיימת כבר יותר מארבעים שנה, לדעתנו, הוותק והניסיון הם יתרון גדול. בשעלבים קיים שילוב מצוין בין רמים ותיקים לצעירים, בין הגוונים השונים של היהדות הדתית בישראל, בין הדגשת לימוד הגמרא לפעילות חברתית מגוונת. אנו לא חושבים שהדברים סותרים, להפך הם רק משלימים.
התלמידים בשעלבים עובדים קשה, לימודים אינטנסיביים מהבוקר ועד סוף סדר ערב, אינם משימה פשוטה, ובכדי להצליח במשימה זו יצרנו בישיבה מסגרת תומכת ואוהבת, הבנויה מהרמים המדריכים אמהות הבית צוות הייעוץ ואנשי התחזוקה והמטבח, כולם משלבים ידיים על מנת להצליח במלאכת החינוך.
לימוד הגמרא בשעלבים תפס מאז ומעולם מקום מרכזי, מעבר ללימוד בכיתה אנו עורכים כל שבוע מבחן בקיאות על בסיס הלימוד בסדרי הערב, כל תלמיד מכיתה ט' ועד יב' עובר בשנה כחמישה מבחני אנסין בגמרא. התלמידים המצטיינים מכל הכיתות לומדים בבקר גמרא בעיון ברמה של ישיבה גבוהה במגמה התורנית. איננו מסתירים או בורחים מהקושי בלימוד הגמרא, אולם אנו רואים שרוב התלמידים מרגישים התקדמות והצלחה בלימוד הגמרא.
כהוכחה לכך, רובם ככולם של הבוגרים ממשיכים לאחר סיום הישיבה בלימודים תורניים. בוגרים אלה, לאחר סיום השמינית תופסים מהר מאד את מקומם כמובילים הן בתחום הלימודי והן בתחום הרוחני והחברתי. השנים כאן בשעלבים מעצבות את התלמידים למצוינות ולהובלה.
בלימודי התיכון אנו שואפים שכל תלמיד ימצה את יכולותיו הלימודיות במקסימום האפשרי. אנו מאפשרים במגמות לימודי פיסיקה, ביולוגיה, חקלאות (כוורת דבורים או חממת עציצים), מדעי המחשב, ארץ ישראל והיסטוריה ברמת 5 י"ל. ב"ה רוב ככל תלמידי הישיבה מסיימים עם זכאות לתעודת בגרות ובהיקף של מעל 30 י"ל.
בישיבה תיכונית שעלבים לומדים השנה יותר ארבע מאות תלמידים בלי עין הרע, אנו תקווה שנצליח להמשיך ולהעניק חינוך תורני איכותי עוד שנים רבות.